מחקרים חדשים על הפרעת פאניקה

לפי מחקרים[1] סטטיסטיים שיעור הסובלים מהפרעת פאניקה נע בין 2-3% באוכלוסייה הבוגרת. שיעור הנשים הסובלות כפול מגברים.

במקרים רבים ההפרעה מלווה בדיכאון או שימוש בחומרים ממכרים (סמים ואלכוהול). סובלים רבים מפאניקה יפתחו בשלב כלשהו אגורפוביה (פחד ממקומות פתוחים או הומי אדם), ולמעשה השכיחות[2] של פאניקה ללא אגורפוביה עומדת על 22.7%.

אין זה נדיר שאנשים הסובלים מפאניקה יפקדו את חדר המיון לעיתים קרובות, ויעברו מרופא לרופא במטרה למצוא מזור למצבם, מבלי שיאובחנו כראוי בשלב מוקדם. הדבר מצער עוד יותר על רקע העובדה שההפרעה מגיבה לסוגים מסוימים של טיפולים תרופתיים או טיפולים התנהגותיים באופן טוב יותר מכל הפרעת חרדה אחרת.

כלי אבחוני חדש (PADIS) להפרעת פאניקה

PADIS לעומת השאלון הקיים

כלי אבחון יעיל פשוט ומדויק יותר, עליו דווח[3] לאחרונה, הוא ה – PADIS. כלי זה לצד השאלון הקיים למדידת רמת הפאניקה (PHQ-panic) – ניתנו במקביל ליותר מ – 12 אלף בוגרים. מדגם קטן מקרב משתתפים עבר ראיון שמטרתו להעריך אם הם עומדים בקריטריונים של הפרעת חרדה לפי ה- DSM-IV.

תוצאות המחקר

התוצאות הדגימו כי ל- PADIS הייתה יכולת טובה יותר לזיהוי הפרעת פאניקה (77% לעומת 57%) מאשר שאלון ה- PHQ-panic. עם זאת הייתה לו ספציפיות מעט נמוכה יותר (84% לעומת 91%). ההסבר של החוקרים לממצאים היה שכל עלייה בנקודה אחת במדד ה- PADIS נמצאה כקשורה לעלייה של 69% בסיכויים של הנבדק לעמוד בקריטריונים הקליניים של הפרעת פאניקה.

מסקנות יישומיות

בעוד שציונים גבוהים על ה- PADIS, אשר זמין לשימוש חופשי בידי רופאים וחוקרים, אינם מהווים אבחנה של הפרעת פניקה, הרי שהרופא המטפל יכול להשתמש בכלי זה כדי להחליט אם המטופל זקוק הערכה יסודית יותר של תסמיני החרדה, ובכך האם הוא יכול להפיק תועלת מטיפול.

המפתח הראשי של  PADIS, ד"ר פיליפ בטרהאם, מהמכון הלאומי לחקר בריאות הנפש באוניברסיטה הלאומית האוסטרלית, מסר ש"בנוסף אנו בודקים אם הסקאלה יכול להצביע באופן מידי ​​על אינטנסיביות הטיפול שעשוי להיות המועיל ביותר לנבדק הסובל מתסמיני פאניקה, באמצעות זיהוי החומרה של הסימפטומים".

גישות טיפוליות

מחקרים נוספים מדגישים גישות טיפוליות יעילות ותרופות עם פוטנציאל לטיפול בסובלים מהפרעת.

תרופות מרשם

ממצאים שפורסמו [4]מראים כי כ -60% מהחולים עם הפרעת פניקה היו עם תלות פסיכולוגית בבנזודיאזפינים. הממצאים עשויים להיות נכונים בעיקר עבור חולים עם הפרעת פאניקה המתאפיינת בחרדת ציפייה.

סביר שחולים אלה יהיו עם תלות בשל החשש כי התסמינים ישובו במידה ויפסיקו לקחת את התרופה. השערה זו נתמכת ע"י הקשר המשמעותי שנמצא בין חומרת המחלה לבין תלות פסיכולוגית רבה יותר בתרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים.

החוקרים סבורים כי על הרופאים לקחת בחשבון את השיעור הגבוה של החולים עם תלות פסיכולוגית בבנזודיאזפינים בקרב הסובלים מהפרעת פניקה לפני שרושמים להם תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים. זאת בעיקר עבור חולים קשים.

במקביל, המטופלים עצמם צריכים לקבל את המידע אודות הסיכונים לצד היתרונות של התרופות ממשפחה זו, כולל אפשרויות לטיפול בתרופות הנחשבות "בטוחות" יותר – למשל תרופות הפועלות על המנגנון הסרוטונרגי – SSRiS.

פעילות אירובית סדירה

כלים ספציפיים וטכניקות ממוקדות גוף נראים יעילים במיוחד לחולים הסובלים מהפרעת פאניקה. מחקר מ- 2015 קשר בין פעילות אירובית סדירה לשיפור גדול יותר במדד החרדה של המילטון בקרב הסובלים מהפרעת פניקה, שעברו טיפול התנהגותי קוגניטיבי לעומת קבוצת הביקורת עם רמת פעילות גופנית נמוכה, שקיבלו גם הם טיפול התנהגותי קוגניטיבי.

סיבה אפשרית לשיפור יכולה להיות ההשפעה של פעילות גופנית בעצימות גבוהה על תגובת המתח הנוירו-אנדוקרינית, כפי שנמצא במחקר משנת 2014.

טיפול בקבלה ומחויבות (ACT)

במושגים של גישה פסיכותראפויטית, חוקרים בדקו[5] את היעילות של גישת הקבלה והמחויבות בקרב 43 חולים, שלא הגיבו לניסיונות טיפול קודמים – כגון תרופות, גישות המבוססות על קוגניציה וטיפול בחשיפה.

לפי התוצאות, המטופלים שיפרו באופן משמעותי את מאמצי הטיפול בהשוואה לעבר ובהשוואה לקבוצת הביקורת (ברשימת ההמתנה). לאחר 4 שבועות של פגישות, פעמיים בשבוע, של ACT, שבוצעו על ידי מטפלים טירונים.

במעקב לאחר 6 חודשים מהטיפול, נמצא כי המטופלים שמרו על השיפורים שהושגו מבחינת התפקוד והתסמינים.

נשימה טיפולית

אימון של חולים בטכניקות נשימה טיפוליות יכול גם כן להפחית את הסימפטומים. לפי מחקר[6] מ-2015 , טכניקות אלו יכולות לתת לחולים הרגשת שליטה. החולים יכולים להשתמש בטכניקות הללו בזמן שהם מתחילים להרגיש בהלה או חרדה. אימון נשימתי נותן לחולים את ההבנה שבאפשרותם להתמודד עם אי הנוחות מבלי לפתח התקף פאניקה.

גישה אבחונית מותאמת להפרעת פאניקה

זיהוי שלושה תת-סוגים

מחקר[7] נוסף שפורסם ב – 2015, בידי חוקרים מהמכון הלאומי לבריאות הנפש בארה"ב בשיתוף חוקרים מבלגיה ומהולנד, בחן גם הוא גישה מתאימה יותר לאבחון הפרעת פאניקה, שככל הנראה בקרוב תוכל להצביע על הטיפול היעיל ביותר.

החוקרים התבססו על אנליזה של ספקטרום התסמינים של חרדה וזיהו שלושה תת-סוגים שונים של הפרעת חרדה, בקרב אוכלוסיית מגוונת המונה 658 נבדקים. כל אחד עם תסמינים שונים. לפחות 70% מהנבדקים שסבלו מהפרעת פאניקה היו שייכים לתת-סוג עם ציון הנמוך, באופן מפתיע, בכל הקשור לפרטים חרדתיים-קוגניטיביים.

התפלגות המשתתפים

אחד ממחברי המאמר, ד"ר תומס פאטיין – חוקר-פסיכיאטר מאוניברסיטת אנטוורפן (בלגיה), אמר ש"תת-הסוג הקוגניטיבי אוטונומי היה תת-הסוג היחיד שקיבל ציון גבוה בפריטים קוגניטיביים כגון "פחד" "או "פחד שיקרה הגרוע מכל".

כ-30% מהמשתתפים נמצאו בקטגוריה זו, כ-30% נוספים היו יכולים להיות מסווגים כתת-סוג המשנה האוטונומי. בקבוצה זו התקבלו ציונים נמוכים על פריטים קוגניטיביים וגבוהים על תסמינים אוטונומיים כמו "סחרחורת" ו"רעד בידיים".

40% מהמשתתפים הנותרים השתייכו לקטגוריה השלישית, תת-הסוג הייחודי. קבוצה זו לא הראתה תסמינים ספציפיים, אולם הדגימה את הציונים הגבוהים ביותר על פריטים כלליים כגון "תחושת עצבנות" ו"הרגשת חום".

גילויים נוספים

בנוסף, גילו החוקרים שלחומרת הפרעת הפאניקה הייתה קורלציה לשלושת תת-הסוגים. ד"ר פאטן מציין כי "ככל ששיש יותר תסמינים, כך הפרעת הפאניקה נתפסה כקשה יותר, וכך פריטים קוגניטיביים נמצאו בעיקר בתת-הסוג הקשה ביותר".

ניסיונות התאבדות ותחלואה נלווית, יחד עם הפרעות אחרות, נמצאו באותה מידה של שכיחות בקרב תת-הקבוצות האוטונומית והקוגניטיבית-אוטונומית, אולם היו שונות באופן משמעותי בתת-הסוג הספציפי. יש צורך במחקר נוסף לפני שניתן יהיה לגלות כיצד ניתן יהיה להיעזר בכך לייעוץ טיפולי.

ביבליוגרפיה