דיכאון ממושך ושינויים מוחיים
האם דיכאון גורם לשינויים מוחיים? ובהמשך לכך, האם דיכאון הוא מחלה אחידה או שמשתנה לאורך זמן?
חוקרים מביה"ח הקנדי להתמכרויות ובריאות הנפש (CAMH), נעזרו בבדיקות הדמיה (דימות) במטרה לבחון שאלות אלה ואחרות.
דיכאון ודלקות מוחיות
המחקר[1] מדגים כי בקרב חולים שסבלו מדיכאון לא מטופל, לתקופה של יותר מעשור, היו דלקות מוחיות משמעותיות יותר בהשוואה לחולים שסבלו מדיכאון לא מטופל לפרקי זמן קצרים יותר. במחקר קודם, גילה צוות המחקר של ה – CAMH, עדות ראשונית לקיומה של דלקת מוחית בחולים עם דיכאון קליני.
תוצאות המחקר פורסמו ב- Lancet Psychiatry, בשנת 2018.
עדויות ביולוגיות ראשונות
ההשלכות של מחקר זה רבות וחשובות והוא למעשה מספק את הראיות הביולוגיות הראשונות לכך שמתרחשים שינויים משמעותיים במוח, במהלך דיכאון ממושך.
המשמעות היא ככל הנראה שמדובר בשלב שונה של הדיכאון, המחייב גישה וטיפול שונים מהטיפול הקיים בדיכאון אקוטי (משך זמן קצר יחסית). חשוב לציין כי גישה דומה ננקטה בשלבים המוקדמים והמאוחרים של טיפול באלצהיימר.
דיכאון ומחלות ניווניות
לדברי פרופ' ג'פרי מאייר, חוקר בכיר שהוביל את ביצוע המחקר, "דלקתיות מוחית בהיקף רחב יותר הינה תגובה שכיחה המופיעה במהלך ההתקדמות של מחלות מוח ניווניות, כגון פרקינסון ואלצהיימר"
פרופ' מאייר, המכהן גם כיו"ר מכון המחקר הקנדי לנוירוכימה של דיכאון מג'ורי (קליני), מסביר כי "למרות שכיום דיכאון אינו מוכר כמחלת מוח ניוונית, הרי שהשינוי הדלקתי שהתגלה מצביע כי אצל חולים עם דיכאון ממושך, המצב אינו סטאטי".
הטיפול בדיכאון כיום
"נכון להיום", מסביר פרופ' מאייר, "הגישה הטיפולית אצל חולים זהה, בין אם מדובר בחולה הסובל מדיכאון לפרק זמן זמן קצר או ממושך".
אצל חלק מהחולים יכולות להופיע כמה אפיזודות דיכאוניות שונות במהלך מספר שנים. בקרב אחרים, יכולות להיות אפיזודות ממושכות במשך למעלה מ-10 שנים, כשבמהלכן התסמינים מחמירים, ונוצר קושי הדרגתי בביצוע פעולות שגרתיות כמו יציאה לעבודה וביצוע מטלות בבית.
ניסיונות טיפוליים
האפשרויות לטיפול בשלבים המתקדמים של דיכאון, למשל תרופות לטיפול לדלקת, נחקרות בידי פרופ' מאייר וחוקרים נוספים. ניסיונות אלה כוללים כאמור מתן תרופות דלקת המשמשות כיום לטיפול במחלות אחרות.
ביצוע המחקר
התאים החיסוניים במוח (מיקרוגליה) מעורבים בתגובה דלקתית נורמלית של המוח, המופיעה לאחר טראומה. שיעור גבוה של תגובה דלקת קשור למחלות ניווניות וכפי שנתגלה – גם לדיכאון.
במהלך המחקר, נעשה שימוש בבדיקת PET (אמצעי דימות רפואי). הסיבה לכך היא שתאי המיקרוגליה, שכאמור מופעלים במצב של דלקת מוחית, מייצרים יותר חלבון בשם translocator protein translocator (ובקיצור TSPO). חלבון זה משמש כסמן של דלקת וניתן לראותו בבדיקת PET.
מהלך המחקר ומסקנות
השתתפו במחקר 80 נבדקים: 25 חולים עם דיכאון הנמשך יותר מ- 10 שנים, 25 חולים עם דיכאון פחות מ-10 שנים, ו-30 משתתפים ללא דיכאון (קבוצת השוואה).
בהדמיה התגלה שרמות חלבון ה – TSPO היו גבוהות ביותר מ-30%, באזורי מוח שונים, בקרב קבוצת החולים שסבלה מדיכאון מעל 10 שנים. זאת לעומת 2 הקבוצו האחרות. כמו כן, אצל קבוצת החולים שסבלה מדיכאון פחות מ-10 שנים גם כן נמצאו רמות TSPO גבוהות יותר מקבוצת ההשוואה.
פרופ' מאייר מסביר כי במחקרים טיפוליים שבוצעו, נטו החוקרים שלא לשתף חולים עם דיכאון קשה וממושך. לאור זאת, אין מספיק ממצאים שיאפשרו לדעת כיצד יש לטפל בשלב זה של המחלה.
ביבליוגרפיה
- [1] Setiawan, E., Attwells, S., Wilson, A. A., Mizrahi, R., Rusjan, P. M., Miler, L., Xu, C., Sharma, S., Kish, S., Houle, S., & Meyer, J. H. (2018). Association of translocator protein total distribution volume with duration of untreated major depressive disorder: a cross-sectional study. The Lancet Psychiatry, 5(4), 339–347. https://doi.org/10.1016/s2215-0366(18)30048-8
