נענע / מנטה חריפה (פפרמינט): שימושים ברפואה המסורתית והקונבציונאלית

נענע חריפה (Mentha piperita), הידועה בכינויים מנטה חריפה, נענע-מנטה ופפרמינט, היא עשב ארומטי ידוע השייך למשפחת השפתניים.

זוהי מנטה היברידית, וסבורים שהיא הכלאה בין נענע המים (Mentha aquatica) ונענע קרחת (Mentha spicata). הנענע החריפה תורבת באופן נרחב בשל תכונותיו הקולינריות, הרפואיות והארומטיות.

מקור ותפוצה

מקור

המקור המדויק של הנענע החריפה אינו ידוע בוודאות, אך מאמינים כי מקורה באירופה, אולי באזור הים התיכון. במשך הזמן, היא טופחה והתאקלמה באזורים שונים בעולם בשל הפופולריות והשימושיות הרבה שלה.

תפוצה

הנענע נפוצה כיום ברחבי העולם וניתן למצוא אותה באזורים רבים, בעיקר בשל גידולה למטרות שונות ומגוונות. החל מצפון אמריקה, אירופה, אסיה וחלקים אחרים של העולם. בשל יכולת ההסתגלות שלה, היא הובאה וגדלה בר במדינות רבות.

תיאור בוטני

נענע חריפה, הידועה גם בכינויים מנטה חריפה, פפרמינט ונענע-מנטה, היא צמח עשבוני רב שנתי השייך למשפחת השפתניים. היא ידועה בעליה הארומטיים ובטעמה הייחודי, להם יישומים קולינריים, רפואיים וקוסמטיים.

להלן תיאור בוטני של פפרמינט:

גדילה

מנטה היא עשב נמוך יחסית, המגיע לרוב לגובה של 30 ולפעמים אפילו עד 90 סנטימטר. לרוב צמיחתו זקופה ומתפשטת, גבעוליו המרובים יוצאים מבסיס הצמח.

גבעולים:

גבעולי מנטה הם בצורת ריבוע ולעתים קרובות יש להם גוון סגול. הם מכוסים בצפיפות בשערות עדינות, מה שמעניק להם מראה מעט מעורפל. הגבעולים יכולים להפוך לעציים בבסיס עם הזמן.

עלים:

עלי הנענע הם החלק הנמצא בשימוש והמאפיין המוכר ביותר שלה. הם מסודרים בזוגות לאורך הגבעולים וידועים בצורתם הסגלגלה עד אזמלית. לעלים מרקם חלק ושוליים משוננים. המשטח העליון של העלים בצבע ירוק כהה, ואילו המשטח התחתון מעט בהיר יותר. כשהעלים נמעכים או נכתשים, הם משחררים ניחוח חזק ומרענן בשל תכולת השמנים האתריים שלהם.

פרחים:

מנטה מייצרת אשכולות קטנים של פרחים עם תפרחת חרוטית. לכל פרח 4 עלי כותרת. פרחים אלה הם בדרך כלל בצבע ורוד עד לילך ובעלי מבנה דו-שפתיים. הפרחים אטרקטיביים למאביקים כמו דבורים ופרפרים ותורמים לאסתטיקה הכללית של הצמח.

שורשים:

לנענע מערכת שורשים סבוכה עם קני שורש (גבעולים תת קרקעיים) המתפשטים אופקית וגדולה פי ארבע מגודל הצמח שמעל פני הקרקע. קני שורש אלו אחראים על רבייה וגטטיבית, המאפשרת לצמח להתפשט.

ארומה וטעם:

הארומה והטעם המובהקים של מנטה חריפה מיוחסים בעיקר לתכולת השמן האתרי שלה, שנשלט על ידי מנתול (תרכובת אורגנית קוולנטית כיראלית). המנתול מעניק לנענע את תכונותיה המקררות והמרעננות.

בית גידול וטיפוח

נענע חריפה גדלה בדרך כלל בסביבות קרירות ולחות, ומשגשגת בקרקעות מנוקזות היטב עם לחות טובה. היא גדלה לעתים קרובות בשולי נחלים, נהרות ובאזורים לחים כמו ביצות ואדמות ביצות. הצמח מעדיף אור שמש חלקי עד מלא ויכול לצמוח במגוון סוגי קרקע, החל מחולית ועד אדמה.

גידול הנענע נעשה לרוב בגינות ובשדות, הן בשל העלים שלה, המשמשים לבישול ותכשירים צמחיים, והן בשל השמן האתרי המופק מעליה. הצמח ידוע בצמיחתו המהירה וביכולת ההתפשטות המיוחסת ליכולתו להתרבות הן באמצעות זרע והן באמצעות רביה וגטטיבית.

הסגולות הארומטיות של המנטה נובעות מהתכולה הגבוהה של שמנים אתריים, בעיקר מנטול, המעניקים לה טעם מרענן ומצנן. זה הופך אותה לתוספת פופולרית לתה, ממתקים ומנות קולינריות שונות. בנוסף, סגולותיה הרפואיות, הכוללות יכולתו להפחית אי נוחות במערכת העיכול ולהקל על כאבי ראש, תרמו לשימוש הנרחב בה.

בעוד שהמנטה יכולה להסתגל ולגדול בתנאים שונים, בית הגידול הטבעי המועדף הוא בסביבות לחות וקרירות. חשוב לציין שזנים מתורבתים של מנטה נבחרים לעתים קרובות עבור איכויות ספציפיות, כגון תכולת השמן, הטעם והרגלי הגדילה שלהם, וזנים אלה עשויים להיבחר כדי לשגשג במגוון רחב של תנאים מעבר לבית הגידול המקומי שלה.

רכיבים פעילים

מנטה חריפה מכילה מגוון רכיבים פעילים התורמים לסגולותיה הארומטיות, הטעמים ותכונותיה הרפואיות. המרכיבים הפעילים העיקריים בנענע הם השמנים האתריים שלה, במיוחד מנתול. תרכובות אלו מעניקות לנענע את הטעם, הריח וההשפעות הטיפוליות האופייניות לה.

להלן סקירה כללית של הרכיבים הפעילים ומנגנוני הפעולה שלהם:

מנתול (Menthol):

מנתול הוא התרכובת הנפוצה והידועה ביותר בנענע. היא אחראית לתחושת הקירור שמקנה הנענע. מנתול פועל על קולטנים הרגישים לקור בעור ובריריות, ומעורר תחושת קירור והשפעה משככת כאב מתונה. זו הסיבה לכך שמנטה משמשת לעתים קרובות באופן מקומי בשל תכונותיה המרגיעות.

למנתול יש גם השפעות נוגדות עוויתות על שרירים חלקים, מה שרלוונטי במיוחד לשימוש בו להקלה על אי נוחות במערכת העיכול ושיכוך כאבי ראש.

מנתון (Menthone):

מנטון הוא מרכיב מרכזי נוסף בשמן אתרי מנטה. הוא תורם לניחוח ולטעם הנענע האופייניים. המנתון, יחד עם טרפנים (שמנים ארומטיים) אחרים, תורם לסגולות האנטי-מיקרוביאליות של השמן האתרי.

מנתיל אצטט (Menthyl Acetate): מנתיל אצטט (מונוטרפן טבעי – מונוטרפנים הם הרכיבים עיקריים של שמנים נדיפים) אחראי על תת הגוונים הפירותיים-פרחוניים בניחוח מנטה. הוא תורם ומעשיר את המורכבות הכללית של ניחוח השמן האתרי.

חומצה רוזמרינית:

חומצה רוזמרינית היא פוליפנול (פיטוכימיקל) הקיים בעלי מנטה. יש לה תכונות נוגדות חמצון ואנטי דלקתיות. חומצה רוזמרינית נחקרה לגביי יכולתה שלה להפחית מתח חמצוני ולווסת את התגובות החיסוניות.

פלבנואידים:

הנענע מכילה פלבנואידים (נודעו בעבר בשם ויטמין P) שונים, שהם תרכובות צמחיות בעלות תכונות נוגדות חמצון ואנטי דלקתיות. תרכובות אלו תורמות ליתרונות הבריאותיים הפוטנציאליים של המנטה.

מנגנוני פעולה:

מערכת העיכול

המנתול שבמנטה יכול לעזור להרפיית שרירים חלקים במערכת העיכול, דבר שעשוי להקל על התסמינים של תסמונת המעי הרגיז (IBS) והפרעות עיכול. הוא גם יכול לעורר את ייצור אנזימי המרה ואנזימי עיכול, ובכך לסייע לעיכול שומנים.

הקלה על כאבי ראש

למנתול יש השפעה משככת כאב ומרחיבת כלי דם, העשויה לתרום ליכולתה של המנטה להקל על כאבי ראש ומתחים נפשיים. מריחת שמן מנטה על הרקות יכולה ליצור תחושת רגיעה וכן להקל על תחושת אי נוחות וכאבי ראש.

דרכי הנשימה

שאיפת האדים של שמן אתרי מנטה יכולה לעזור להקל על גודש באף. זאת בשל יכולתו של מנתול לפתוח את דרכי הנשימה ולהפחית ליחה. סגולות אלה הופכות את הנענע החריפה למרכיב נפוץ בחומרי אינהלציה.

פעילות אנטי-מיקרוביאלית

לשמן אתרי מנטה יש תכונות אנטי-מיקרוביאליות ,בשל מרכיביו השונים. מנתול, למשל, נמצא כמפגין השפעות אנטיבקטריאליות ואנטי פטרייתיות. פעילות אנטי-מיקרוביאלית זו הופכת את שמן המנטה לשימושי עבור מוצרי בריאות הפה ויישומים מקומיים.

השפעות נוגדות חמצון ואנטי דלקתיות

תרכובות כמו חומצה רוזמרינית ופלבונואידים תורמות לתכונות נוגדות החמצון והאנטי דלקתיות של צמח המנטה. השפעות אלו עשויות לתרום גם הן ליתרונותיו הבריאותיים, כולל הפחתת מתח חמצוני ומצבי דלקת בגוף.

שימושים ברפואה העממית

נענע חריפה, הידועה גם בכינויו מנטה, הוא עשב מפורסם ששימש במשך מאות שנים מרפאים עממיים ברחבי העולם. הארומה והטעם המיוחדים שלו, המיוחסים לנוכחות המנתול, הפכו אותו למרכיב פופולרי בתכשירים קולינריים ורפואיים עתיקים.

ניתן לייחס את השימוש במנטה ברפואת סבתא מסורתית לתרבויות עתיקות, בכלל זה המצרים, היוונים והרומאים הקדמונים.

להלן מספר שימושים של נענע חריפה ברפואה המסורתית:

מערכת העיכול

מנטה שימשה בעבר להקלה על בעיות עיכול. היא נצרכה לעתים קרובות כתה, כדי להקל על תסמינים כגון הפרעות עיכול, נפיחות וגזים. סברו שהמנתול במנטה מרפה את שרירי מערכת העיכול, גורם לעיכול קל יותר ומפחית אי נוחות.

דרכי הנשימה

בהרבה תרבויות עתיקות שימשה המנטה לטיפול בהפרעות נשימה. למנתול שבמנטה יש השפעה מקררת ומרגיעה על הגרון ודרכי הנשימה. שאיפה של אדי מנטה סייעה להקלה על תסמיני גודש, שיעול וסינוסיטיס.

שיכוך כאב

מריחה של שמן מנטה או מנתול על העור לשיכוך כאבים, הייתה נפוצה ברפואה המסורתית. היא שימשה להקלה על כאבי ראש, שרירים ומפרקים בשל תכונותיה.

בחילות ומחלת תנועה

מנטה שימשה להקלה על בחילות ומחלת תנועה (ידועה גם כ"מחלת ים"). הניחוח והסגולות המרגיעות שלה נחשבו כמסייעות להרגעת הבטן והפחתת תחושת הבחילה.

רווחה נפשית

בארומתרפיה וברפואה המסורתית, הריח הממריץ של המנטה נוצל לשיפור המיקוד, הריכוז והרווחה הנפשית. על פי האמונה, שאיפת ניחוח נענע חריפה מגרה את הנפש ומשפרת את הערנות והחיוניות.

תכונות אנטי-מיקרוביאליות

מנטה כאמור מכילה תרכובות בעלות תכונות אנטי-מיקרוביאליות. ברפואה המסורתית, היא שימשה לטיפול בזיהומים קלים ושיפור היגיינת הפה. תכשירי מנטה שימשו כמי פה להפחתת ריח רע מהפה ולשמירה על בריאות הפה.

הקלה על כאבי מחזור:

בחלק משיטות הרפואה המסורתיות משתמשים במנטה להקלה על כאבי מחזור ואי נוחות הכרוכה בו. התכונות מרגיעות השרירים של המנטה עשויות להביא להקלת התכווצויות הרחם ולהפחתת הכאב בזמן הווסת.

שימוש רפואי בימינו:

נענע חריפה מצאה את מקומה גם ברפואה הקונבנציונלית, בשל תכונותיה הטיפוליות. להלן מספר שימושים של הצמח ברפואה הקונבנציונלית המגובים במחקרים מדעיים:

תסמונת המעי הרגיז (IBS):

שמן מנטה נחקר גביי יעילותו בהקלה על תסמינים של IBS, כגון כאבי בטן, נפיחות ושינויים ביציאות מעיים. המנתול בשמן מנטה נחשב להרפיית שרירי מערכת העיכול, ועלול להפחית עוויתות ואי נוחות. במטה-אנליזה של מחקרים[1] אקראיים מבוקרים (RCTs) נמצא ששמן מנטה יעיל בהפחתת תסמיני IBS בהשוואה לפלסבו .

כאבי ראש ומיגרנות:

נחקר הפוטנציאל הרפואי של שמן המנטה להקלה על כאבי ראש מתחים נפשיים ומיגרנות. זאת בעזרת מריחה מקומית על המצח והרקות. הרציו מאחורי המחקר היא שתכונותיו של המנתול (הרחבת כלי הדם והרפיית שרירים), עשויות לתרום להשפעותיו משככות הכאב.  מחקר[2] מוצלב אקראי מבוקר פלצבו כפול סמיות הראה שמריחת תמיסת שמן מנטה  בריכוז 10% בתמיסת אתנול הפחיתה את עוצמת כאבי הראש.

הפרעות בדרכי הנשימה:

תכולת המנתול, של שמן המנטה, הופכת אותו למרכיב נפוץ בתרופות נגד הצטננות ושיעול ללא מרשם. שאיפה של אדי מנתול הוכחה[3] כבעלת השפעות מרחיבות סימפונות ויכולה לספק הקלה זמנית מגודש באף ושיעול.

הקלה על כאב:

השימוש בשמן מנטה כמשכך כאבים מקומי נחקר במצבים כמו כאבי שרירים, כאבים כלליים ופיברומיאלגיה. מחקר[4] פיילוט משנת 2007 בדק את היתרונות של שמני לבנדר, רוזמרין ונענע בהקלה על כאבים בכתף הקשורים להמיפלגיה (שיתוק מוחלט של מחצית הגוף לאחר שבץ מוחי). מדובר במצב שבו לוקים כ-60% מהחולים לאחר שבץ מוחי.

כאבי כתף המיפלגים (HSP) נגרמים בדרך כלל על ידי חולשת שרירים וירידה בכוח המוטורי. הטיפול לרוב כרוך בהתערבויות תרופתיות, אך תופעות הלוואי הן לרוב לא נעימות ומסוכנות. טיפולים לא תרופתיים, כגון פעילות גופנית, עיסוי וביופידבק יכולים להפחית כאב, אך לא תמיד יעילים.

קבוצת הטיפול הניסיוני קיבלה אקופרסורה (שיטת טיפול במגע) וארומתרפיה למשך 20 דקות, פעמיים ביום. רמות הכאב של קבוצת הטיפול הושוו לקבוצת ביקורת שקיבלה אקופרסורה בלבד ללא ארומתרפיה. חלה ירידה בכאב בשתי הקבוצות, אולם קבוצת הארומתרפיה דיווחה על ירידה של 30% בכאב, בהשוואה לירידה של 15% בכאב בקבוצת הביקורת.

מחלת ריפלוקס גסטרו-וופגיאלי:

שמן מנטה בחילות והקאות לאחר ניתוח:

ארומתרפיה של מנטה נחקרה כטיפול נלווה להפחתת בחילות והקאות לאחר ניתוח (PON). ניסוי[5] מבוקר הקצאה אקראית שנערך בחולים שעברו ניתוח מצא ששאיפת ארומת מנטה הפחיתה את השכיחות והחומרה של הבחילות.

לסיכום

חשוב לציין שבעוד שמחקרים אלו מצביעים על יתרונות פוטנציאליים של נענע חריפה ברפואה הקונבנציונלית, יש צורך במחקר נוסף כדי לקבוע את מנגנוני הפעולה המדויקים ולקבוע את המינונים המתאימים למצבים השונים.

זכרו כי למרות שטיפול בצמח מנטה מראה יתרונות פוטנציאליים, חשוב להתייעץ עם איש מקצוע בתחום הבריאות לפני השימוש בו כטיפול, במיוחד אם אתם סובלים ממחלות רקע או נוטלים תרופות.

מינונים

הנחיות לגביי המינון יכולות להיות שונות בהתאם לגורמים כגון: סיבת השימוש (בעיות עיכול, שיכוך כאבים וכו'), צורת מתן החומר (תה, שמן אתרי, כמוסות), וגיל, משקל, מגדר ומצב בריאותי.

כדי לקבל מידע מדויק ועדכני לגבי מינון אישי, מומלץ מאוד להתייעץ עם אנשי מקצוע בתחום הבריאות המומחים ברפואת צמחי מרפא. להלן מספר המלצות והנחיות כלליות לגביי המינון. זכרו שוב כי המלצות אלה אינן מספקות, ויש להתייעץ עם מומחה לפני השימוש:

תה מנטה (מתן פומי):

המלצה טיפוסית היא להשרות 1 עד 2 כפיות של עלי מנטה מיובשים בכוס מים חמים למשך 5-10 דקות. מבוגרים וילדים מעל גיל 6 יכולים בדרך כלל לצרוך 1-2 כוסות תה מנטה ליום למטרות עיכול או אי נוחות קלה (Mayo Clinic).

שמן אתרי מנטה (מתן טופיקלי או באינהלציה):

לשימוש טופיקלי (מריחה על העור), שמנים אתריים מדוללים לעתים קרובות בשמן נשא. דילול נפוץ הוא בסביבות 1-2% שמן אתרי לשמן נשא. לשאיפה, ניתן להוסיף כמה טיפות שמן מנטה למכשיר אינהלציה או לקערת מים חמים למשך זמן מוגבל (15-20 דקות).

כמוסות שמן מנטה (מתן פומי):

במצבים כמו תסמונת המעי הרגיז (IBS), חוקרים השתמשו בכמוסות שמן מנטה בציפוי אנטרי, במינונים הנעים בין 180 ל-225 מ"ג, שנלקחו 1-3 פעמים ביום.

התייעצו תמיד עם רופא לפני השימוש בכמוסות שמן מנטה, במיוחד עבור מצבים בריאותיים ספציפיים.

אנא זכרו כי אלו הן הנחיות כלליות, אשר אינן אמורות להחליף ייעוץ מותאם אישית של מומחה. ודא ותמיד את המינונים הנדרשים למצבכם האישי עם מקורות אמינים, שכן המינון יכול להשתנות בהתאם לגורמים שונים והמוצר הספציפי בו נעשה שימוש.

תופעות לוואי / אינטראקציות / בטיחות

מנטה חריפה (פפרמינט) נחשבת בדרך כלל לבטוחה לשימוש בכמויות מתונות ולתקופות קצרות. עם זאת, כמו כל עשב או תוסף מזון, יכולים להיות לה תופעות לוואי ואינטראקציות פוטנציאליות, במיוחד בשימוש בכמויות גדולות או בשילוב עם תרופות מסוימות.

להלן חלק מתופעות הלוואי האפשריות ואינטראקציות תרופתיות הקשורות לשימוש בפפרמינט:

תופעות לוואי:

• ריפלוקס קיבה-וושטי: מנטה עלולהה לגרום להרפיה של סוגר הוושט התחתון, מה שעלול להחמיר את הסימפטומים של מחלת ריפלוקס גסטרו-וושטי (GERD) או צרבת אצל אנשים מסוימים.
• תגובות אלרגיות: תגובות אלרגיות לנענע חריפה הן נדירות אך אפשריות. אנשים עם אלרגיה ידועה לצמחים אחרים ממשפחת השפתניים, כגון: אורגנו, בזיליקום או לבנדר, עשויים להיות בסיכון גבוה יותר לפתח תגובה אלרגית לנענע חריפה.
• רגישות עורית: שמן אתרי מנטה, בשימוש לא מדולל או בריכוז גבוה, עלול לגרום לגירוי או רגישות בעור אצל אנשים מסוימים. לכן יש לבצע תמיד תבחין עור (patch test) לפני מריחה על שטח גדול יותר.
• הפרעות במערכת העיכול: במקרים מסוימים, צריכה מופרזת של תה או שמן מנטה עלולים להוביל לתחושת אי נוחות במערכת העיכול, הכוללת שלשולים או קלקול קיבה.
• השפעה על מערכת העצבים המרכזית: במקרים נדירים, צריכה מופרזת של תה מנטה או שמן עלולים להוביל לתסמינים של מערכת העצבים, כגון רעד או התכווצויות שרירים.

אינטראקציות תרופתיות:

• סותרי חומצה: שמן מנטה עלול להפריע לספיגה של נוגדי חומצה מסוימים או להשפיע על יעילותם.
• ציקלוספורין: שמן מנטה עשוי להפחית את הספיגה של ציקלוספורין, תרופה מדכאת חיסון המשמשת למניעת דחיית איברים לאחר השתלה.
• תוספי ברזל: מנטה עשויה להפחית את ספיגת הברזל מתוספי מזון או ממזונות.
• תרופות לריפלוקס קיבתי-ושטי (GERD): בשל הפוטנציאל שלה להרפות את סוגר הוושט התחתון, מנטה עלולה לקיים אינטראקציה עם תרופות המשמשות לטיפול ב- GERD, ולהחמיר את הסימפטומים.
• תרוות לדילול דם (נוגדי קרישה / נוגדי טסיות): לתכולת הקומרין במנטה עשויה להיות השפעות נוגדות קרישה קלות. שילוב של מנטה עם תרופות שיש להן גם השפעות נוגדות קרישה עלולות להגביר את הסיכון לדימום.
• תרופות מסוימות העוברות מטבוליזם על ידי CYP3A4: שמן מנטה עלול לקיים אינטראקציה עם תרופות שעוברות מטבוליזם על ידי האנזים CYP3A4 בכבד, מה שעלול להשפיע על רמתן בדם ויעילותן.
• חיוני להתייעץ עם רופא המתמצא בתחום צמחי המרפא לפני השימוש במנטה חריפה, במיוחד אצל נשים בהריון או מניקות, אנשים עם היסטוריה של אלרגיות, מטופלים בתרופות או סובלים ממחלות רקע. יש חשיבות רבה לקבל ייעוץ מותאם אישית.

ביבליוגרפיה