הפרעת חרדה

חרדה היא רגש שמתאפיין בתחושה של מהומה רגשית-פנימית לא נעימה. תחושה זו מלווה בדרך כלל בהתנהגות עצבנית, למשל הליכה הלוך ושוב, תלונות סומטיות (הפרעה נפשית שמתבטאת בתסמינים פיזיים) ומחשבות עצובות.

למעשה מדובר ברגשות סובייקטיביים של אימה בשל אירועים צפויים, כגון תחושה על פציעה או מוות קרבים. חרדה אינה זהה לפחד, במובן זה שפחד הוא תגובה לאיום אמיתי או שנתפס כאמיתי בעיניים אובייקטיביות, ואילו חרדה היא ציפייה לאיום עתידי שייתכן ויופיע וייתכן שלא.

התחושה של האדם החרדתי היא של אי-נוחות ודאגה, לרוב כללית ולא ממוקדת אך מוגזמת – כתגובה למצב מאיים באופן סובייקטיבי. לרוב מלווה החרדה בחוסר מנוחה, שרירים מתוחים, חוסר שינה, קשיי ריכוז ועייפות. היא יכולה להיות מתאימה לאירוע או מצב מאיים אמיתי. אולם כאשר אדם חווה זאת דרך קבע – ייתכן שהוא או היא סובל/ת מהפרעת חרדה.

הפרעת חרדה

הפרעת חרדה היא למעשה קבוצת הפרעות נפשיות שמאפייניה כוללים תחושה של פחד וחרדה, כאשר הפחד מתייחס לתגובה כלפיי אירועים בהווה והחרדה לאירועים עתידיים. תחושות או רגשות אלה עלולים לגרום לתסמינים (סימפטומים) שמתבטאים אצל הסובל או הסובלת באופן פיזי – למשל קשיי נשימה, זרמים ברגליים או זרמים בגוף, עקצוצים בגוף, לחץ בראש, לחץ בחזה ודפיקות לב מהירות.

הפרעות חרדה כוללות: הפרעת חרדה כללית, הפרעת חרדה חברתית, פוביה ספציפית, חרדת נטישה , אגורפוביה (פחד ממרחבים גדולים פתוחים או מקומות הומי אדם), הפרעת פאניקה ואילמות סלקטיבית (מוטיזם). יש לציין כי לרוב אותו אדם סובל מיותר מהפרעה חרדה אחת.

סוגי הפרעות חרדה

כאמור, הפרעת חרדה היא מונח כללי שמתאר קבוצת הפרעות שמופיעות לבד או במשולב:

הפרעת חרדה כללית – הרגשת מתח ודאגה מוגזמת ולא מציאותית ללא סיבה או בשל סיבה פעוטה.

הפרעת חרדה חברתית – ידועה גם כפוביה חברתית, הסובל/ת מרגיש דאגה עמוקה תוך מודעות עצמית או רגישות גבוהה במיוחד כלפיי מצבים חברתיים יומיומיים. למשל הליכה ברחוב, שיחה עם קולגות, פגישות רומנטיות, דיבור בפני קהל ועוד. הסבל/ת מבוהל/ת ממה שאחרים יגידו או יחשבו עליך ומכך שתראו נבוכים או נלעגים בעיניי אחרים.

פוביות ספציפיות – הרגשת פחד גדול מאובייקט או מצב מסוים, למשל פחד מבעלי חיים או פחד גבהים. אין מדובר בפחד רגיל שהינו נחלתם של רבים אלא פחד חריג שפוגע באיכות חייך וגורם לך להימנע ממצבים רגילים בחיי היום יום.

הפרעת פאניקה – הרגשת אימה שמכה בך באופן אקראי. תוך כדי התקף פאניקה תרגיש/י דפיקות לב חזקות לא סדירות ו/או מהירות, כאבים בחזה, הזעה, הרגשת חנק, זרמים ברגליים ובגוף ועוד.

תסמינים

לכל הפרעות החרדה יש תסמינים[1] משותפים, אשר דומים לתסמינים שנגרמים בשעת סכנה. ביניהם: פחד, אי נוחות, פאניקה, הפרעות שינה, חוסר שקט/רוגע פנימי, תחושת קור, הזעת יתר, יובש בפה, בחילה והקאה, סחרחורת, טינטון (צפצופים באזניים), התכווצויות שרירים, זרמים או עקצוצים בידיים ו/או ברגליים, קוצר נשימה או נשימות שטוחות ומהירות, רעד בגוף, דפיקות לב חזקות, מהירות ו/או אי סדירות, כאב בחזה, חיוורון, כאב ראש, לחץ בראש.

בנוסף לתסמינים הגופניים ישנם תסמינים הכרתיים (קוגניטיביים), כאשר הסובל/ת משוכנע/ת שמשהו מחריד עומד לקרות וחוסר אונים בשל חוסר יכולת להתמודד עם הסכנה הקרבה ובאה. לעתים יופיעו הסימפטומים הגופניים קודם ובעקבותיהם התסמינים ההכרתיים ולעתים להפך. האדם הסובל עלול להרגיש שהוא עומד למות, להשתגע, שהדברים לא מתרחשים במציאות ו/או שהוא צופה על ההתרחשויות מבחוץ.

התמודדות עם חרדה

ללא קבלת טיפול מתאים, ההפרעה נוטה להתקבע. ההתמודדות עם חרדה עשוי לכלול תרופות, שיחות אישיות (ייעוץ) ושינויים באורח החיים. ייעוץ אצל מומחה יכול להיות טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). מבחינה הטיפול התרופתי, לרוב מדובר בנוגדי דיכאון שיכולים להקל על הסימפטומים ועשויים להיות מרכיב מרכזי בהתמודדות.

טיפול התנהגותי

במהלך טיפול זה, נחשף המטופל/ת לסיטואציות סובייקטיביות שנתפסות על ידו כמאיימות. במהלך החשיפה שנעשית באופן הדרגתי ומבוקר, לומד/ת המטופל/ת דרכים יעילות ושיטות שיאפשרו לו או לה להתמודד עם תחושת הפחד.

נוגדי דיכאון

אחד הטיפולים המקובלים והיעילים הן תרופות נגד דיכאון, בעיקר התרופות שפעולות על המערכת הסרוטונרגית (SSRI) – למשל פרוזאק. נעשה גם שימוש טיפולי בתרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים, למשל קלונקס, אשר למרות יעילותם טווח השפעתם קצר יחסית. כמו כן בשימוש ממושך עלולים להוביל להתמכרות. כיום פחות נוהגים לרשום חוסמי בטא.

ביופידבק

מדובר בטיפול שמטרתו להפחית סימפטומים פיזיים. מלבד ההתמקדות בחלק הגופני של הסימפטומים משולב במקביל טיפול שעוסק בחלק ההבנתי (קוגניטיבי) של ההפרעה.

גורמים לחרדה

החוקרים אינם יודעים בוודאות מה גורם להפרעה. בדומה להפרעות נפשיות אחרות, ההנחה היא שמדובר בשילוב של גורמים סביבתיים ותורשתיים. בין הגורמים ניתן למנות שינויים מוחיים[2], לחץ שמקורו בסביבה – למשל התעללות בתקופת ילדות, רקע משפחתי של הפרעות נפשיות ומצב סוציואקונומי נמוך. לרוב תמצא הפרעת חרדה בשילוב עם הפרעות נפשיות נוספות כגון שימוש בחומרים ממכרים (סמים ואלכוהול), הפרעת אישיות ודיכאון.

אבחון

ראשית הרופא/ה ייקחו ממך היסטוריה רפואית ולעיתים יבצעו בדיקות מעבדה ואחרות על מנת לשלול מצבים רפואיים שעלולים לגרום לתסמינים. במידה ולא נמצאו גורמים אחרים תישקל האפשרות של הפרעת חרדה.

על מנת לקבוע שמדובר בהפרעת חרדה, התסמינים צריכים להתקיים במשך 6 חודשים לפחות, להיות משמעותיים יותר מכפי שהיה מצופה שיהיו אצל אדם בריא, ולגרום להפחתת התפקוד של האדם הסובל. מצבים אחרים שעלולים לגרום לתסמינים דומים כוללים פעילות יתר של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם), צריכת קפאין אלכוהול או מריחואנה, מחלות לב ותופעות גמילה מתרופות מסוימות.

סטטיסטיקה

כ -12% מכלל האוכלוסייה הבוגרת תסבול מהפרעת חרדה בשנה מסוימת, וכ-37% יושפעו בשלב מסוים בחייהם[3]. שיעור החרדה מופיע אצל נשים בשיעור של פי 2 בהשוואה לגברים, כאשר כל אשה שלישית תסבול מחרדה במהלך חייה. לרוב מופיעה ההפרעה לראשונה לפני גיל 25. הפרעות החרדה הנפוצות הן הפרעת חרדה חברתית – 10% ופוביה ספציפית -12%. ההשפעה תהיה לרוב בין טווח הגילאים 15 עד 35 ופחות נפוצה לאחר גילאי החמישים. נראה ששיעור ההפרעה גבוה יותר בארצות המערב.

ביבליוגרפיה